פסק-דין בתיק ע"א 2858/04

השופט ר. סוקול:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו והחלטתו של בית משפט השלום, כב' הרשם ורבנר (כתוארו אז) בתיק אזרחי 10983/03 על פיו התקבלה תביעת המשיב במלואה לאחר דחיית בקשת רשות להתגונן שהגישה המערערת.

2.         המשיב הינו עזבונו של המנוח המנוהל על ידי מנהלו עו"ד ע. דוידוב (להלן: "המנהל"). על פי כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום, נערך ונחתם ביום 27.3.03 הסכם לפיו מכר העזבון למערערת את זכויות המנוח בדירה הידועה כגוש 16705, חלקה 34, והמצויה ברחוב ההסתדרות 44, עפולה (להלן: "ההסכם").

            על פי ההסכם התחייבה המערערת לשלם לעזבון סך של 670,000 ש"ח במועדים ובתנאים כאמור בסעיף 4 להסכם. ההסכם הותנה בקבלת אישור בית המשפט לענייני משפחה בו מנוהל תיק העזבון.

            התשלום הראשון היה אמור להשתלם תוך 10 ימים ממועד חתימת ההסכם.

3.         לאחר חתימת ההסכם הושגה בין המבקשת לבין מנהל העזבון הסכמה נוספת שהועלתה על הכתב במכתב של המנהל מאותו יום. וכך נאמר במכתב:

"במידה והבנק למשכנתאות לא יאשר את ההלוואה לרכישת הבית בתוך 10 ימים, יש לך הזכות לבטל את העסקה ללא כל קנס." (להלן: "מכתב התנאי").

4.         אין כל חולק כי המערערת לא שילמה כל תשלום עבור הדירה ולפיכך הגיש העזבון את התביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום מלוא הסכום התמורה כאמור בהסכם. כמו כן אין חולק כי החזקה בדירה מעולם לא נמסרה למערערת. למעשה, עותר העזבון לאכיפת ההסכם.

5.         המערערת הגישה בקשה רשות להתגונן בבש"א 11644/03. בבקשתה טענה המבקשת כי לאחר שחלפו 10 ימים מיום חתימת ההסכם, התקשרה למנהל העזבון והודיעה לו כי הבנק טרם אישר את קבלת ההלוואה אשר נדרשה לצורך רכישת הדירה. לטענתה עו"ד דוידוב הרגיע אותה, אמר שידבר עם הבנק וינסה לסייע באישור ההלוואה. כן הסכים באותה שיחה להאריך את המועד לתשלום החלק הראשון של התמורה בסך של 40,000 ש"ח אשר נקבע בסעיף 4(א) להסכם. בהמשך, כך טענה, הושגה הסכמה כי כדי לקדם את ההליכים לקבלת ההלוואה יוזמן שמאי לשם הערכת שוויה ולטענתה, מנהל העזבון הוא שבחר את השמאי מתוך רשימת השמאים שמסר הבנק והשמאי אף בדק את הדירה.

            לטענת המערערת העריך הבנק את הדירה במחיר נמוך ממחיר העסקה ולכן לא ניתן היה לקבל הלוואה בסכום שיאפשר לה לרכוש את הדירה. הדברים הוסברו למנהל העזבון. לטענתה, היא שבה והסבירה לעו"ד דוידוב כי אם לא תתקבל ההלוואה הרי שהיא עומדת על ביטול ההסכם.

6.         אציין עוד כי ביום 18.5.03, כלומר לאחר שהמועד שנקבע לתשלום חלף, אישר בית המשפט לענייני משפחה בנצרת למנהל העזבון לחתום על ההסכם.

7.         בית משפט קמא דחה את בקשת הרשות להגן שהגישה המערערת. את החלטתו השתית בית המשפט על פרשנות התנאי המתלה. על פי פירושו של בית המשפט משמעות התנאי שנקבע על ידי הצדדים הינה כי רק מקום בו תדחה בקשת המערערת לקבלת הלוואה מהבנק, בתוך מסגרת הזמן שנקבעה, תעמוד לה זכות הביטול. הואיל ובחלוף המועד של 10 ימים טרם התקבלה תשובה כלשהי מטעם הבנק, מה גם שהמערערת המשיכה בפעולות לשם קבלת ההלוואה, הרי  שלא התקיים התנאי המעניק לה זכות ביטול. בית המשפט גם מצא כי טענת המבקשת על ההודעה שניתנה בעל פה למנהל העזבון ביום 6.4.03 היא "הגנת בדים" שהרי המערערת לא הודיעה לבנק על ביטול הבקשה לקבלת הלוואה, המשיכה בהליכים לקבלת ההלוואה, זימנה את השמאי וכדומה.

            לאחר שנדחתה בקשת הרשות להגן ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה.

8.         דין הערעור להתקבל.

            שני הצדדים ובית משפט קמא ראו במכתב התנאי כתנאי מתלה כמשמעותו בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. ספק אם אכן זו משמעות מכתב התנאי. תנאי מתלה הינו תנאי לתוקפו של הסכם, דהיינו תנאי שרק בהתקיימותו משתכלל ההסכם בין הצדדים (אף כי ייתכנו חיובים החלים על הצדדים גם בתקופת הביניים. ראה ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 348-349). עיון במכתב התנאי מלמד שאין מדובר בתנאי לתוקפו של הסכם אלא הסכמה להענקת זכות ביטול. השימוש בזכות הביטול מותנית בעמידה בתנאים המוסכמים להענקתה כמו גם בחובות הכלליות החלות על כל צד לחוזה כמו חובת תום הלב.

9.         המערערת טענה כי הודיעה על ביטול ההסכם. ההודעה נמסרה בעל פה למנהל העיזבון. לאחר מכן נקשרה בינה לבין מנהל העיזבון הסכמה חדשה שעניינה נסיון נוסף לקבלת כספי ההלוואה מהבנק כל זאת בעזרתו של המנהל. אלו הן טענות עובדתיות שיש לבררן. בחקירתה של המערערת היא חזרה על גרסתה וזו לא נתמוטטה בחקירה. העובדה כי נעשו לאחר מתן הודעת הביטול פעולות נוספות לשם קבלת כספי הההלוואה, אינה מלמדת כי המערערת נמנעה ממתן הודעת ביטול אלא מתיישבת גם עם גרסתה כי מנהל העיזבון הסכים לנסות ולסייע בקבלת ההלוואה. הסכמה זו אינה מלמדת על ויתור על זכות הביטול.

10.        פרשנותו של בית המשפט למכתב התנאי אינה מקובלת עלי. מכתב התנאי אינו קובע כי רק דחיית בקשת המערערת לקבלת ההלוואה תזכה אותה בזכות ביטול. על פי לשונו של מכתב התנאי, ניתנה למערערת זכות לבטל את ההסכם בכל מקרה שבו לא יתקבל האישור מהבנק להלוואה תוך 10 ימים. העדר אישור בשל דחיית הבקשה, או בשל עיכובים של הבנק או מכל סיבה אחרת מזכים את המערערת להודיע על ביטול ההסכם. עם זאת נזכיר כי המערערת היתה חייבת לפעול בתום לב לקבלת האישור במועד, והפרת חובה זו עלולה לשלול ממנה את זכות הביטול, אלא שזהו ענין לשמיעת טענות וראיות ואין מקום לקבוע כי המערערת הפרה את חובת תום הלב כבר בשלב זה של הדיון.

11.        בהערת אגב אזכיר, כי בשלב זה טרם התקבל אישור בית המשפט לענייני משפחה להסכם וברי כי גם אם היתה המערערת מוכנה לעמוד בהתחייבות לתשלום התמורה הרי שבטרם התקבל אישור בית המשפט לא היה תוקף להסכם. בנסיבות אלו אין תימה כי המנהל ביקש לסייע למערערת לקבל את ההלוואה.

אציין גם כי תמוה בעיני כיצד עמד מנהל העיזבון על תשלום התמורה קודם לקבלת אישור בית המשפט וכיצד שלח מכתב התראה כבר ביום 12.5.03. מכל מקום ברי כי אם סבר שהמערערת הפרה את ההסכם היה עליו להודיע על כך לבית המשפט לענייני משפחה, שבאותו שלב טרם אישר את העסקה ואין ספק כי הודעה כזו היתה משפיעה על החלטת האישור.